פסק-דין בתיק ת"א 2943-08

לפני תביעה לפינוי הנתבעת מדירה המנוהלת על ידי התובעת וכן לחיובה בתשלום דמי שימוש בסך של 2,128 ש"ח.

רקע עובדתי וגדר המחלוקת

1.         התובעת, חברה ממשלתית לדיור ציבורי, מנהלת את הנכס המצוי ברחוב הרצל מס' 20 דירה 3 בקרית עקרון, הידוע כגוש 3801-1815 חלקה  10-35 (להלן: "הדירה"), עבור משרד הבינוי והשיכון (להלן- "משרד השיכון"), והינה תובעת בתביעה זו את פינויה של הנתבעת מהנכס.

2.         הורי הנתבעת, בנימין ורות עמרם, היו בעלי זכות דיירות ציבורית בדירה, מכח חוזה שכירות אשר נחתם בינם לבין התובעת בשנת 1979 (נספח 1 לתצהיר עדות עד התביעה).

            הורי הנתבעת עזבו את הדירה, האם לאחר שנפרדה מהאב בשנת 1982, והאב בשנת 2003, ואילו הנתבעת המשיכה להתגורר כל העת בדירה ומחזיקה בה עד היום.

3.         הנתבעת התגוררה ומתגוררת בדירה מזמן ילדותה , אך משלא הוקנו לה זכויות לדיור ממשיך מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח- 1998 (להלן- "החוק"), הוגשה נגדה תביעת פינוי זו.

הגנתה של הנתבעת מפני התביעה היא כי ניתנה לה התחייבות מאת התובעת שלא לפנותה מהדירה, התחייבות אשר ניתנה כנגד תשלום חובות שכר הדירה של אביה. הנתבעת טוענת להבטחה שלטונית, אשר בעקבותיה שילמה החובות, וכן לזכותה העצמאית לדיירות בדירה, מכוח התנהלות רבת שנים בה היא מתגוררת לבדה בדירה ומשלמת את דמי השכירות לתובעת.

4.         על כן, התנהל המשפט ובו מחלוקת אחת לבירור - האם לנתבעת הזכות לגור בנכס מכוח הבטחה שלטונית של התובעת.

            מחלוקות נוספות שעומדות לבירור בקשר לכך, האם התובעת הכירה בפועל ולאורך השנים בזכות דיירות עצמאית של הנתבעת, בהקשר להבטחה זו ולמימושה.

5.         בפרשת הראיות נשמעו שלושה עדים מאת התובעת: עדת תביעה מקורית- הגב' זהבה עובדיה, שפעלה בזמנים הרלבנטיים לתביעה כרכזת שטח וגבייה בסניף שפלה אצל התובעת, ושני עדי הזמה: מר שמעון נהרי, רכז השטח של התובעת בעת הרלבנטית, ומר נוריאל כהן, סגן מנהל סניף שפלה אצל התובעת בעת הרלבנטית להתחייבות הנטענת.

מטעם ההגנה העידו הנתבעת ובעלה לשעבר של אימה, מר צעדי נחמיה.

6.         מתוך הראיות שנשמעו והמסמכים אשר הוגשו הוכחו עובדות אלה:

6.1        הנתבעת, כאמור, היא בתם היחידה של בנימין ורות עמרם אשר קיבלו זכות דיירות ציבורית בדירה בשנת 1979, , על פי חוזה שכירות עליו חתמו. הורי הנתבעת נפרדו בשנת 1982 והזכות לדיירות מוגנת הוחזקה עד לשנת 2005 בידי אבי הנתבעת מר בנימין עמרם, אז הודיע, במכתב שצורף כנספח 4 לתצהיר העדה מטעם התובעת, על עזיבתו את הדירה וויתורו על הזכות לדיירות חוזית מכוח חוזה השכירות.

6.2        בשנת 2000, עקב חובות דמי שכירות הגישה התובעת תביעה לפינוי אבי הנתבעת, וביום 4/10/2000 ניתן נגדו פסק דין לפינוי בו חויב אף בתשלום מלוא חוב דמי השכירות (להלן: "פסק הפינוי").    

6.3        בעקבות פסק הפינוי והאיום מפינוי הדירה, הגיעה הנתבעת אל משרדי התובעת, בסוף חודש דצמבר 2000, בליווי מר צעדי, על מנת להגיע להסדר שיאפשר את המשך מגוריה בדירה. לאחר דין ודברים שקיימה עם נציג הנתבעת, מר נהרי, אמנם הושג הסדר כאמור, על פיו שילמה הנתבעת, על חשבון החוב הכלול בפסק הפינוי סך של 2,000 ש"ח, אשר לוותה ממר צעדי ואף קיבלה על עצמה לשלם את דמי השכירות השוטפים בהוראת קבע. הסדר זה מוכח בעדויות הצדדים, ובתיעוד  - נספחים ב' לתצהיר העד נהרי, שהם קבלה בגין הסכום ששולם ו"טופס ניהול הסדר" מתאריך 31.12.2000.

מחלוקות הצדדים בתיק זה הן לגבי תוכנו של ההסדר האמור (להלן: "ההסדר"), והאם כלל העברת זכות הדיירות החוקית מהאב לנתבעת.

6.4        אף לאחר שאבי הנתבעת הודיע על עזיבתו את הדירה, התגוררה הנתבעת בדירה. עובדה זו היתה ידועה לתובעת אשר נציגיה ביקרו בדירה, כך על פי דוחו"ת ביקורים שנתיים שערכו נציגי התובעת בימים 12/9/05, 11/9/06 ו- 8/7/08 (נספח 2 לתצהיר עדת התביעה 1 ונספחים ט', יא' ו-יב' לתצהיר הנתבעת). הנתבעת טוענת כי אביה עזב את הדירה, בהיותו נרקומן שלא יכול היה לקיים את עצמו, לבית הוריו, כבר בשנת 2003, וכן מצהירה כי לפרק זמן מסוים אף אימה, שהיתה מחוסרת דיור וקשת יום, עברה לגור עימה בדירה (כנראה בשנת 2004). טענות אלה אינן מוכחות מתוך מסמכי או עדויות התובעת.

6.5        תשלום דמי השכירות נעשה כל העת בשוברי תשלום שהנפיקה התובעת. שוברים אלה היו תמיד לפקודת אבי הנתבעת. בשנת 2001 נרשמה הנתבעת בשוברים כגורם המשלם באמצעות הוראת קבע מחשבון בנק על שמה. בתקופה מאוחרת יותר, החל משנת 2002, נרשם אבי הנתבעת אף כגורם המשלם, הגם שהתשלום נעשה על פי אותה הוראת קבע של הנתבעת. בשנת 2010 שוב הוציאה התובעת שוברי תשלום בהם הופיע שם הנתבעת כגורם המשלם (ראה נספחים ו', ז', ח' ו- יד' לתצהיר הנתבעת).

בשנת 2008 עלה סכום דמי השכירות אותו נתבקשה הנתבעת לשלם, ועל כן פסקה הנתבעת לשלם תשלומים אלה. לאחר שהוגשה התביעה, בשנת 2008, הפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט סכום שאינו שנוי במחלוקת, אותו חישבה, על פי גובה דמי השכירות הנמוכים, אשר נגבו ממנה בשנים קודמות.